ראשיתו של מושב עין העמק נעוצה בתנועה הציונית, אשר פרחה בעיראק החל מסוף המאהה-19. קבוצות של יהודים עלו מחבל-הארץ כורדיסטן אשר בצפון עיראק בשנות ה-30. חלקם התיישבו בערים הגדולות, וחלקם ראו לעצמם שליחות לעבוד את אדמת הארץ.

באותן שנים שרר מצב כלכלי קשה בקרב הישוב היהודי. קושי למצוא עבודה בערים וחוסר במצרכי בסיס הביא רבים לשקול עבודה חקלאית במסגרת יישוב הארץ.

כיוון שרבים מעולי כורדיסטן התפרנסו מחקלאות בארץ מוצאם, וגם מפני שביקשו לעבוד את אדמת ארץ ישראל מסיבות ציוניות, החליטה קבוצה קטנה של משפחות צעירות מקרב העולים להקים מושב עובדים חקלאי בארץ-ישראל.

ארגון 'קדם' של העולים מכורדיסטן כלל גרעין של כשלושים משפחות מירושלים ומחיפה. בסיוע הסוכנות היהודית לארץ ישראל, נבחר עבור הארגון שטח בתחום המועצה האזורית 'הרי אפרים' של המנדט הבריטי (שלימים תהפוך למועצה אזורית מגידו במדינת ישראל).

עין העמק הפך לישוב השביעי באזור רמות מנשה והצטרף לשישה ישובים יהודיים שהוקמו לפניו: משמר העמק (1926), יקנעם מושבה (1935), הזורע (1936), עין השופט (1937), דליה (1939), ורמת השופט (1941).

משך שנים רבות היה עין העמק מושב חקלאי, המורכב ממשקים המבוססים על מרעה, גידולי תבואה ועצי זית. החל משנות השמונים החל אופיו של המושב להשתנות עקב גידול דמוגרפי, ומגמה של עיסוק במקצועות לא חקלאיים.

כיום מונה אוכלוסיית עין-העמק כ-650 תושבים, המהווים פסיפס אנושי של עובדי אדמה, מגדלי צאן, אנשי עמל, בעלי עסקים ואנשי מקצוע.

במושב עין העמק אנו משתדלים לשמור על איזון עדין בין מסורת, משפחתיות וקהילתיות, לבין פיתוח, קידמה והצורך בגידול דמוגרפי.

• שמירה על אופיו הכפרי של הישוב כישוב עצמאי בכפוף למועצה האזורית.
• שמירה ופיתוח של חיי תרבות קהילה וחברה שתכלול את כל רובדי האוכלוסייה בישוב, ילדים, נוער, מבוגרים וגימלאים.
• מתן שירות ואוזן קשבת לתושבים בכל פנייה ברמה גבוהה לרווחת התושבים.
• שמירה ופיתוח תשתיות ברמה גבוהה לרווחת התושבים.
• קבלת השונה והכרה בצרכיו של כל תושב ותושב.
• שמירה על המסורת וערכי היהדות.
• הרחבת הישוב תוספת בתי מגורים לרווחתם של ילדי הישוב.
• חיזוק הביטחון ומוכנות לשעת חירום.
• שמירה על יישוב נקי ומסודר שיהיה נעים לגור במקום.
• פיתוח ושמירה על מוסדות חינוך ביישוב, מעון, גני ילדים ומועדונים.
• שמירה ופיתוח של מוסדות ציבור ביישוב.